למה למנורות ה-UV שלכם אין באמת תועלת
בדקנו כ-3,000 מפעלי הדפסה, ושמנו לב לדבר מתסכל: יש פער עצום בין מה שהמפרטים הטכניים מציינים שלמנורת UV צריך לעשות, לבין מה שקורה בפועל בשטח העבודה.
ברוב המקומות, החשמל מבוזבז לשווא, בגלל ניהול לקוי של החום או גלי אור שאינם מתאימים לעבודה. לכן הפסקנו להתמקד בהספק הכולל של המנורה. במקום זאת, התמקדנו בעוצמת הקרינה. בעצם, מדובר בהעברת האנרגיה לדיוק למקום הנכון.
הלוגיקה מאחורי האנרגיה
בהדפסה במהירות גבוהה, אם המתח יורד, נוצרים “אזורים קרים”. חלקים מהחומר מתייבשים, ואילו חלקים אחרים לא. זו בעיה גדולה.
אנו בונים את המערכות שלנו כך שהטמפרטורה תישאר יציבה. כך נוצרת קרינה אחידה על כל שטח החומר. אין צורך בניחושים.
וחשוב לזכור: יותר אנרגיה לא תמיד פתרון. אם המנורה חמה מדי, היא עלולה לפגוע בנייר או לגרום לעיוות בחומרי PET. אנו מווסתים את עוצמת האנרגיה כך שהחומר יתייבש בצורה טובה, מבלי לפגוע בו.
ההיבט הטכני של המערכת
אנו משתמשים בקוורץ מזוקק ברמה גבוהה לייצור המעטפות של המנורות. למה? כי הוא מאפשר לקרינת UV-C לעבור דרכו בקלות, והוא לא נשבר כשמפעילים את המנורה ומכבים אותה שוב ושוב.
לגבי החיבורים, אנו משתמשים בחיבורים סטנדרטיים. אנו שונאים חיבורים מיוחדים – הם נועדו להחליף את החיבורים הקיימים בקלות. צריך רק לחבר אותם ולהמשיך לעבוד.
בנוסף, אנו מוסיפים מעטפות מאלומיניום שמחזירות את האור למטרה הרצויה. כך יש יותר קרינה, מבלי לצרוך יותר חשמל.
החיסרון
יש עם זאת חיסרון: מכיוון שהמערכות האלו פועלות בצורה מדויקת, אי אפשר להקל על ניהול החום.
אם המאווררים חסומים או שהזרימה של האוויר מופרעת, המנורות יתכלו מהר מדי. זו חוקיות פשוטה: אם לא מנהלים את החום, המנורות לא יחזיקו מעמד. צריך לשמור על הטמפרטורה נמוכה, כדי שהמנורות יחזיקו מעמד.